השופטת סיגל דוידוב-מוטולה
1. עניינו של הליך זה בדרישת המערערים לקצבת תלויים, בשל פטירת המנוח מר פריד מירעי ז"ל (להלן -
המנוח) ביום 29.8.05. העניין הובא לפנינו במסגרת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה (סגנית הנשיא איטה קציר ונציגי הציבור מר אמנון שחר ומר אחמד קייס; בל' 3812/07).
התשתית העובדתית ופסק דינו של בית הדין האזורי
2. המנוח, בן 48 בפטירתו, עבד כנהג מונית עצמאי. ביום 29.8.05 בשעה 00:50 נמצא במוניתו בצד הכביש בכפר ערערה בו התגורר, ללא רוח חיים. לפי דו"ח נתיחה שבוצע לאחר המוות, סיבת הפטירה הייתה "
כישלון לב חריף בעקבות טרשת בינונית-קשה בעורקים הכליליים (של הלב) עם לב מוגדל ועם מוקדי לייפת בשריר (הלב)" (דו"ח ד"ר זייצב מיום 17.10.05). לפי צילומי המונית שהוגשו לתיק בית הדין האזורי - נגרם לה נזק קל בצידה הקדמי-ימני כתוצאה מפגיעה בקיר.
3. המערערים - אלמנתו של המנוח ושבעת ילדיו - הגישו למוסד לביטוח לאומי (להלן -
המוסד) תביעה לקצבת תלויים. לטענתם, פטירת המנוח אירעה בדרכו חזרה לביתו מעבודתו בתל אביב, כאשר נפטר בעקבות אירוע חריג בעבודתו שהינו תאונת הדרכים. לגישתם, יש להסיק כי אוטם שריר הלב אירע לאחר התנגשות המונית בקיר, שאלמלא כן לא היה מצליח המנוח לרדת עם המונית את הירידה התלולה עד להגעתו לקיר מבלי לפגוע ברכוש. המערערים מאשרים כי המנוח נפגש עם אחיינו סמוך טרם פטירתו, אך סבורים כי אין בכך הפסקה או סטייה של ממש מדרכו המקובלת מעבודתו.
4. בית הדין האזורי, לאחר שמיעת עדויותיהם של אלמנת המנוח ואחיינו, העדיף את גרסתו המוקדמת של מר מוחמד מירעי (להלן -
מוחמד), אחיינו של המנוח, כפי שנמסרה למשטרה סמוך לאחר פטירת דודו. לפי גרסה זו, ביום 28.8.05 בשעות הערב שהה המנוח בבית אחיו לשם דיון על חתונה שאמורה הייתה להיערך במשפחה, ולאחר ויכוח שהתפתח בין השניים יצא מרוגז לכיוון ביתו. סמוך לאחר מכן יצא גם מוחמד מבית דודו ומצא את המנוח במוניתו בצד הדרך, ללא רוח חיים.
בית הדין דחה את גרסתו המאוחרת של מוחמד כפי שנמסרה לחוקר המוסד, לפיה המנוח כלל לא נכח בבית אחיו עת התקיים המפגש בין בני המשפחה. בהודעה זו טען מוחמד כי פגש במנוח לאחר שיצא מבית דודו בשעת לילה מאוחרת, כאשר המנוח חזר מעבודתו, ושוחח עימו מספר דקות. בית הדין הסביר כי הינו מעדיף את הגרסה המוקדמת כיוון שניתנה סמוך למועד האירוע, כאשר מוחמד עדיין לא היה מודע לתוצאות המשפטיות של דבריו. חיזוק לגרסה המוקדמת מצא בחשבונית האחרונה שהוציא המנוח, ביום 28.8.05 בשעה 20.49 בתל אביב, המלמדת כי חזר לכפר ערערה בסביבות השעה 22.00 - שזו השעה הרגילה בה נהג לחזור מעבודתו - והשתתף במפגש המשפחתי שהתקיים בבית אחיו.
בית הדין הסיק, לאור דברים אלה, כי "
אף אם כטענת התובעים האירוע הלבבי אירע בשל תאונת הדרכים, הרי שאין מדובר בנסיבות המקרה דנן באירוע חריג אשר אירע למנוח במהלך ותוך כדי עבודתו. אלא מדובר באירוע חריג שארע למנוח, ככל הנראה, עקב ריב משפחתי עם אחיו בעניין החתונה שאמורה הייתה להיערך במשפחה, ולא כתוצאה מעבודתו כנהג מונית".
טענות הצדדים בערעור
5. המערערים טוענים כי המנוח לקה באוטם שריר הלב לאחר תאונת הדרכים וכתוצאה ממנה, ולא בכדי הוציאה משטרת ישראל אישור על התרחשות תאונת דרכים. לגישתם, בית הדין לא התייחס לחלק גדול מהראיות שהוצגו על ידם, ומחייבות הגעה למסקנה שונה לחלוטין מזו אליה הגיע בית הדין. המערערים מפנים, בעיקר, לראיות ולטענות הבאות:
א. עדות אלמנתו של המנוח, גב' רגאי מירעי, לפיה המנוח הודיע מראש כי יחזור בשעות מאוחרות מעבודתו בתל אביב ביומיים האחרונים לחייו, על מנת לאפשר לעצמו לקחת חופשה לקראת חתונת בן אחיו. המערערים סבורים כי בהתחשב בעדות זו, לא ניתן היה לקבוע כי המנוח חזר מעבודתו ביום האירוע כבר בשעה 22.00, ואף לא ניתן היה להסיק זאת מעדותו של מוחמד ומהחשבוניות שצורפו לתצהירים.
ראיות נוספות עליהן מצביעות המערערים ומלמדות, לגישתם, כי המנוח טרם סיים את עבודתו ביום האירוע הן העובדה כי טרם סגר אותו יום את מונה המונית, ופער של כ - 110 ק"מ בקילומטראז' המונית, שאין לו ביטוי בחשבוניות שהוצאו אותו יום.
ב. המערערים סבורים כי הודעת מוחמד במשטרה לא פורשה כהלכה על ידי בית הדין, ובפועל לא היו סתירות ממשיות בין גרסאותיו. לא בכדי, מוחמד לא נשאל על כך ולו שאלה אחת בחקירתו הנגדית, וכך גם שאר העדים. המערערים מדגישים כי הודעת מוחמד למשטרה כלל לא מלמדת כי המנוח "שהה" בבית אחיו ביום האירוע, או כי היה ויכוח בינו לבין אחיו באותו יום. המערערים מציינים עוד כי הודעת מוחמד בפני חוקר המוסד נגבתה טרם שהתייעץ עם מאן דהוא, וכשנה וחצי טרם שנפגש עם עורך דין לצורך מתן תצהיר.
ג. המערערים מדגישים עוד כי לא הייתה כל ראיה בדבר קשר סיבתי בין הריב המשפחתי, ככל שהיה, לבין אוטם שריר הלב ופטירת המנוח, ולכן לא הייתה כל הצדקה לקביעה זו של בית הדין.
6. המוסד תומך בפסק דינו של בית הדין האזורי, מטעמיו, ומדגיש כי הערעור נסב על קביעות עובדתיות.
דיון והכרעה
7. לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים בכתב ובעל פה ולכלל חומר הראיות בתיק, הגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות. פסק דינו של בית הדין האזורי מנומק ומבוסס היטב בממצאיו העובדתיים ובמסקנותיו המשפטיות, וראוי לפיכך להתאשר מטעמיו בהתאם לתקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991.
8. לצורך זכאות לקצבת תלויים, כקבוע בסעיף 131 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995, נדרשת הוכחתם של שלושה יסודות מצטברים:
"היסוד הראשון הוא שלמבוטח אירעה 'פגיעה בעבודה'; היסוד השני הוא תוצאת מותו של המבוטח; היסוד השלישי הוא שהפגיעה בעבודה 'גרמה' למותו, דהיינו - קיום קשר סיבתי בין הפגיעה בעבודה לבין מותו של המבוטח... הגרימה לא צריכה להיות סיבה בלעדית, ודי בכך שהפגיעה בעבודה הייתה גורם מסייע או מחיש למוות" (עב"ל 196/07
רינה שטרסבורג - המוסד לביטוח לאומי, מיום 21.1.08).
9. בעניין שלפנינו, נדחתה תביעתם של המערערים כיוון שלא עלה בידיהם להוכיח כי למנוח אירעה "פגיעה בעבודה". בית הדין האזורי, לאחר שמיעת הראיות והתרשמות מהן, קבע ממצא עובדתי לפיו המנוח חזר לכפר מגוריו, מעבודתו בתל אביב, בסביבות השעה 22.00, והגיע ישירות לבית אחיו - בו התקיים אותה עת מפגש משפחתי לקראת חתונת בן האח שאמורה הייתה להתקיים באותו שבוע.